גנבת כלבים בישראל לצרכי קרבות

גנבת כלבים בישראל לצרכי קרבות

במגזר הערבי תופעת גנבות הכלבים מאוד נפוצה. הכלבים נגנבים לרוב מישובים יהודיים הסמוכים לישובים ערביים. הגנבים לא יבחלו בשום אמצעי. הם פורצים לדירות בבניני מגורים ופרט לכלב לא לוקחים דבר. היו מקרים בהם הכלב ממש נחטף מידו של בעליו באמצע טיול ברחוב או מתוך רכבו, אך השיטה הקלה ביותר היא להציא את הכלב מתוך גינה פרטית. גם כאן הגנבים מצאו שיטות שונות וקלות לגרום לכלב לצאת איתם בשקט. לא ניתן לחשוף שיטות אלו בכדי לא להפיצן ברבים, אך אפשר  לתאר שיטה אחת לדוגמה, בה הגנב “מתבשם” בריחה של כלבה מיוחמת וכשהוא מתקרב לכלבים זכרים הם מתקרבים להריח אותו. כך קל מאוד להוציא את הכלב ללא מאמץ כלל

הקרבות עצמם

תופעת קרבות הכלבים הולכת ומתפתחת עם השנים. המודעות לגבי יכולותיהם של אותם כלבים המוגדרים בחוק כ”מסוכנים” הולכת וגדלה. מסתבר שדווקא לאחר שכלבים אלו הוגדרו בחוק כ”מסוכנים” התופעה רק התעצמה. הוצאתם במידה מסוימת של כלבים אלו אל מחוץ לחוק רק הפכה אותם לנחשקים יותר. לכן תופעה נוספת שהתפתחה בצד גנבות הכלבים, היא הרבעתם של כלבים אלו ומכירתם בסכומים הנעים בין 1500 ש”ח ועד 5000 ש”ח. למרות שהדבר אסור בחוק, אין כל פיקוח על תופעה זו והמגדלים פועלים בשווקים שונים בארץ ובאופן גלוי ברחבי האינטרנט. גרוע מכך, מאז יצא החוק, כל מי שרוצה לקבל רשיון להחזקת כלב המוגדר “מסוכן” חייב לסרסו. מכיון שהמחזיקים בכלבים אלו רואים במעשה הסירוס כהחלשת כוחו של הכלב, הם נמנעים מכך, מרביתם אינם מדווחים לרשויות וכתוצאה מכך, הכלבים הללו אינם מחוסנים ומטופלים כראוי. בקרבות אלה מהמרים על כסף, מה שהפך את תופעת הקרבות לתעשיית הימורים בה מתגלגל הרבה כסף. אך לא מדובר רק בכסף. ישנם מקרים רבים בהם הקרבות נערכים דרך קבע רק לשם השעשוע. המארגנים רואים בזה ספורט של ממש. אנשים אלו מאמינים שהכלבים הללו נועדו לקרבות והדרך לחנך ולאלף אותם היא רק באמצעות אלימות וכוח, שכן הם אינם מבינים שפה אחרת. על מנת להכין אותם לקרב הכלבים עוברים תהליך של סיוט מתמשך. קשה לחשוב על כלב שרגיל לגדול במשפחה, עטוף בחום ואהבה, מוצא עצמו פתאום בסביבה כל כך עוינת וכואבת. המתח והמציאות שהוא נקלע אליה שלא מרצונו החופשי הם בלתי מתקבלים על הדעת. הכלבים הללו מוחזקים במקומות מבודדים ונטושים במשך ימים רבים, מרעיבים אותם, מכים אותם ומתעללים בהם, כל זאת במטרה לשנות את אופים ולהפוך אותם לחיות טרף צמאי דם. למרות המצופה מהם, לא תמיד הכלבים מצדיקים את “ההשקעה” בהם ובמקרים מסוימים התהליך גורם להם לחרדות וחוסר אמון בבני אדם. הכלבים שאינם מתאימים נזרקים לרחוב ומאבדים את עולמם לנצח. במגזר הערבי זיהינו תופעה בה הדור הצעיר, זה שאין לו את האמצעים להחזיק כלבים המוגדרים בחוק “מסוכנים”, צובר את הנסיון שלו באמצעות קרבות חובבניים. לרוב מדובר בכלבים חביבים שאין בהם שמץ של אלימות. לא תמיד הכלבים האלו מבינים מה רוצים מהם והנסיון להכניס אותם לקרב ארעי רק מתסכל אותם וגורם להם לעגמת נפש.

פרופיל וחתך אוכלוסיה

ארגון PTROA עורך מחקרים על בסיס המידע שמצוי בידו. מידע זה מגיע מדיווחים של אזרחים ומפעילות בשטח. תוצאות המחקר מראים כי מדובר בעיקר באוכלוסיית הגברים בין הגילאים 15 ועד 40. במגזר היהודי התופעה בולטת בשני מוקדים, באזורים בעלי מעמד סוציואקונומי נמוך ובקרב אוכלוסיית יוצאי מדינות חבר העמים לשעבר. במגזר הערבי תופעה זו בולטת באופן מובהק בקרב האוכלוסיה המוסלמית. אנו מזהים קשר ישיר בין הדימוי של האדם בחברה ובין הצורך שלו בחיזוקים חיוביים, כך יוצא שבעל הכלב רואה בכלבו אמצעי לטיפוח האגו העצמי שלו. הצלחה של הכלב מוסיפה לאגו של בעליו שאף רואה בכשלונו של הכלב ככשלון אישי שלו.

מרבית הקרבות מתקיימים בסופי שבוע, בשעות הלילה המאוחרות עד שעות הבוקר המוקדמות. הקרבות המאורגנים מתנהלים לרוב באזורים סגורים ומתוחמים מראש כדוגמת בתים פרטיים, הקרבות החובבניים מתקיימים בשטחים ציבוריים, כדוגמת יערות וחופים. הנגנבים ביותר: אמסטף ופיטבול, אחריהם הרוטוויילר ואפילו הרועה הגרמני. שינוי המציאות: ארגון PTROA רואה תופעה זו בחומרה ובתקופה זו הארגון אוסף מידע חיוני ורב, לרבות מעקב אחר גורמים בולטים בתחום ותיעוד פעילותם, כל זאת במטרה לפעול באופן יסודי ולעקור תופעה זו מהשורש.

2016-10-31T23:17:42+00:00